שלמה המלך עשה שימוש בעצי האלגומים הנדירים שהובאו אליו ממרחקים, כדי לפאר את המבנים המרכזיים בירושלים וליצור כלי נגינה ייחודיים. העצים הללו שימשו ליצירת פריטים מפוארים שמעולם לא נראו כמותם ביהודה, שכן הם הובאו מארץ דרומית רחוקה [שטיינזלץ].
השימוש המרכזי בעצים היה לבניית מְסִלּוֹת. משמעותה הבסיסית של המילה היא דרך או נתיב [מצודת ציון], והכוונה היא לעלייה שחיברה לְבֵית־ה' וּלְבֵית הַמֶּלֶךְ, כך שניתן היה לעבור בקלות ממבנה אחד למשנהו [מצודת דוד]. רוב הפרשנים מסבירים כי ה"מסילות" הן למעשה מדרגות. בספר מלכים הפסוק המקביל משתמש במילה "מסעד", ויש המסבירים כי שתי המילים מתארות דבר זהה. עם זאת, פרשנים אחרים מדייקים כי ה"מסעד" מתייחס למעקות ולמשענות שנועדו לתמוך באנשים העולים באותן מדרגות [רש"י, שטיינזלץ]. לעומת גישות אלו, יש מי שמפרש את המילה במשמעות של עמודי תמך חזקים שנועדו לשאת את תקרות המבנים [רד"ק].
בנוסף למבנים, העצים שימשו להכנת כלי נגינה – כינורות ונבלים לַשָּׁרִים, כלומר למשוררים [מצודת דוד]. לגבי זהותם של משוררים אלו, קיימות שתי גישות: גישה אחת סבורה כי מדובר בבני שבט לוי, אשר שוררו וניגנו בכלי שיר בעבודת המקדש. מנגד, יש המפרשים כי הכוונה למשוררי חול, אשר נועדו להנעים את זמנו של המלך וללוות אותו בשירה בעת שטייל ונפש [רש"י].
הפסוק חותם בכך שוְלֹא־נִרְאוּ כָהֵם לְפָנִים, כלומר, קודם לזמן זה לא נראו בארץ יהודה עצים, מבנים וכלי נגינה ברוב גודל ופאר שכזה [מצודת דוד].