תארו לעצמכם שאתם מתגנבים בחושך למחנה ענק של צבא אויב, בלב פועם, ופתאום אתם מגלים שהכול שקט לגמרי. זה בדיוק מה שקרה לארבעת המצורעים. הם החליטו לצאת לדרך בנשף, כלומר בשעת הערב כשהשמש שקעה והתחיל להחשיך. הם בחרו לצאת בחושך משתי סיבות: קודם כל, כדי שחיילי ארם לא יראו אותם ויכריחו אותם לחזור לעיר שבה היה רעב כבד. שנית, הם מיהרו לצאת כבר בתחילת הלילה כדי להספיק להודיע למלך על ההצלה, וכך תתקיים הנבואה של אלישע שהבטיח ישועה עד מחר.
כשהם הגיעו אל קצה מחנה ארם, שזהו בעצם אזור עמדות השמירה החיצוניות שהיו רחוקות מהמחנה עצמו, הם גילו מראה מדהים. האוהלים עמדו שלמים במקומם, אבל לתדהמתם ואין שם איש. לא היה שם אפילו חייל אחד.
איך מחנה צבאי שלם מתרוקן פתאום? מוקדם יותר באותו לילה, ה' עשה נס והשמיע לארמים קולות חזקים של המון סוסים ומרכבות. חיילי ארם נבהלו מאוד וחשבו שמלך ישראל שכר צבאות אחרים כדי להתקיף אותם. מרוב פחד הם פשוט קמו וברחו ברגל הכי מהר שיכלו. הם השאירו מאחור את האוהלים, הסוסים והחמורים שלהם, כי אפילו לא היה להם זמן לארגן את הבהמות לרכיבה.