היציאה הדחופה מירושלים לדיכוי המרד מאגדת סביב אבישי כוחות מגוונים, צבאיים ואזרחיים, הנרתמים יחד להשבת יציבות המלכות.
הכוח המרכזי הראשון שיוצא למרדף הוא אַנְשֵׁי יוֹאָב. אלו הם מפקדי הצבא והחיילים הנאמנים ליואב, אשר סרו למשמעתו והלכו עמו למלחמות בעבר [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. אף על פי שדוד הדיח את יואב מתפקיד שר הצבא באופן תיאורטי ופנה ישירות לאבישי, יואב הצטרף למרדף יחד עם אנשיו, ובהמשך אף ייטול לידיו את הפיקוד [ביאור שטיינזלץ].
אליהם הצטרפו וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי. באשר לזהותם של כוחות אלו, קיימות שתי גישות פרשניות. גישה אחת מזהה אותם כיחידות צבאיות מיוחדות של קשתים וקלעים [מצודת ציון]. לעומת זאת, גישה אחרת רואה בהם שתי משפחות מיוחסות שמהן הורכבה הסנהדרין בימי דוד, אשר יצאו אחרי אבישי כדי לסייע בהשבת המלוכה [רלב"ג]. יחד עמם יצאו גם וְכׇל הַגִּבֹּרִים, שהם הלוחמים הבולטים של דוד [ביאור שטיינזלץ].
מטרת יציאתם, כפי שמודגש במילים וַיֵּצְאוּ מִירוּשָׁלִַם לִרְדֹּף, הייתה ברורה וממוקדת. הם יצאו מירושלים במטרה לרדוף באופן מיידי אחר שבע בן בכרי באמצעות הכוח שעמד לרשותם באותו רגע. תוכניתם לא כללה חבירה לעמשא ולצבאו, והפגישה עמו בהמשך הדרך הייתה מקרית לחלוטין [מלבי"ם].