הפסוק חותם את רשימת בעלי התפקידים בהנהגת דוד המלך, ומציג דמות נוספת בעלת מעמד מיוחד בחצרו. הפרשנים דנים בשאלת זהותו של האיש ובמשמעות התואר הייחודי שהוענק לו.
לגבי זהותו של עִירָא הַיָּאִרִי, הגישה המרכזית מזהה אותו עם "עירא בן עקש התקועי", הנמנה עם גיבורי דוד [רש"י, רד"ק], בעוד שיש מי שמשער כי מדובר ב"עירא היתרי", גיבור אחר של דוד [רלב"ג]. הכינוי הַיָּאִרִי מוסבר בשתי דרכים עיקריות: ייתכן שזהו שם משפחתו, על שם אביו או סבו שנקראו יאיר [רד"ק]. לחלופין, הכינוי מצביע על מוצאו מהעיר תקוע, שהייתה ידועה בשפע שמן הזית האיכותי שבה. שמן זה שימש להדלקת ולהארת נרות המנורה, ולכן הוא מכונה "יאיר" מלשון אור ויצהר [רש"י, רד"ק].
הביטוי הָיָה כֹהֵן לְדָוִד מעורר קושי, שכן כהן אמור לשרת את כלל ישראל ולא אדם פרטי, מה גם שרשימת הכהנים הרשמיים כבר הוזכרה קודם לכן. משום כך, נחלקו הפרשנים לשני כיווני חשיבה מרכזיים:
על פי הפשט, המילה "כהן" אינה מתארת תפקיד דתי, אלא תואר שלטוני. עירא היה שר בכיר, שופט, איש סודו ובעל עצתו של המלך דוד [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, רלב"ג]. דעה נוספת מציעה כי הוא מונה לתפקיד הצבאי של "משוח מלחמה" [מצודת דוד]. יתכן שדוד הפקיד אותו על משרה שלטונית מסוימת שלא פורשה במקרא [רלב"ג].
מנגד, גישה אחרת מפרשת כי עירא היה כהן ממש. המילה וְגַם בתחילת הפסוק מלמדת שהוא איש נוסף על הכהנים הרגילים שעמדו לשרת [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. לפי גישה זו, משמעות המילים לְדָוִד היא שעירא תפקד כמעין כהן פרטי של המלך [ביאור שטיינזלץ]. דוד בחר בו כמכרו האישי, והקפיד להעביר אליו את כל מתנות הכהונה שיצאו מבית המלוכה [רש"י, מצודת דוד, רלב"ג, רד"ק]. עם זאת, במסורת חז"ל מובאת ביקורת על הנהגה זו, שכן הענקת כל מתנות הכהונה לכהן אחד בלבד נחשבת כמעשה המביא רעב לעולם, ואכן בימי דוד פקד רעב את הארץ [רד"ק].