שליחותו הצבאית של עמשא לגייס את אנשי יהודה נתקלת בעיכוב משמעותי, המהווה כישלון של ממש על רקע המתיחות השוררת.
הפרשנים מסכימים כי המילים וַיּ֕וֹחֶר מִן־הַמּוֹעֵ֖ד אֲשֶׁ֥ר יְעָדֽוֹ מצביעות על איחור ועיכוב מעבר לזמן הקבוע שהוקצב לו, כאשר הכוונה היא שעמשא לא שב אל המלך בתוך שלושת הימים שנקבעו למשימה [רלב"ג, רד"ק, מצודת דוד]. המילה וַיּ֕וֹחֶר משמעותה איחור, המילה הַמּוֹעֵד מציינת את הזמן, והמילה יְעָדֽוֹ מבטאת קביעות של זמן [מצודת ציון]. מבחינה מסורתית ודקדוקית, המילה נכתבת בפסוק עם האות י' (וייחר) אך נקראת עם האות ו' (וַיּוֹחֶר) [מנחת שי, רד"ק].
לעיכוב זה היו השלכות מעשיות על השתלשלות האירועים: כאשר דוד ראה שעמשא מבושש לבוא, הוא פנה לאבישי והורה לו לצאת ולרדוף אחר המורד שבע בן בכרי. דוד נמנע במכוון מלפנות ליואב, שכן בלבו גמלה ההחלטה להסירו מתפקיד שר הצבא בעקבות הריגת אבשלום [רד"ק].
באשר לסיבת העיכוב עצמה, מציגים המקורות כיווני חשיבה שונים. מחד גיסא, יש המעלים אפשרויות ארציות לכישלון המשימה, כגון חוסר רצון של בני השבט להתגייס, חוסר יעילות מצדו של עמשא, או אפילו בגידה קלה מצדו [ביאור שטיינזלץ]. מאידך גיסא, מובא הסבר ולפיו עמשא התעכב משום שבדרכו פגש בתלמידי חכמים שעסקו בלימוד תורה והתעכב כדי ללמוד עמהם [רש"י].