בעיצומו של מצור צבאי מתוח, רגע לפני החרבת העיר, עוצרת דמות נשית אחת את הכוחות הלוחמים בניסיון להציל את עירה.
זהותה של אותה אשה חכמה מן העיר זוכה למספר התייחסויות במקורות. הגישה הפשטנית רואה בה תושבת מקומית שלא נמנתה עם תומכיו של המורד שבע בן בכרי [ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, המסורת המדרשית מזהה אותה עם סרח בת אשר, אותה דמות היסטורית שבישרה ליעקב שיוסף חי. לפי גישה זו, היא האריכה ימים מאות שנים כדי להוכיח את יואב על כך שהפר את דיני התורה ולא קרא לעיר לשלום לפני תחילת המצור, הלכה שלטענתה שמעה ממשה רבנו עצמו [רד"ק, חומת אנך, אברבנאל]. עם זאת, יש מן הפרשנים שהתקשו לקבל את הפלא של חיים ארוכים כל כך, שנמשכו מזמן ירידת בני ישראל למצרים ועד ימי דוד המלך [אברבנאל בשם רד"ק].
עצם העובדה שדווקא אישה ניגשה אל החומה לדבר עם שר הצבא מוסברת מתוך מציאות שדה הקרב: אילו היה ניגש גבר אל החומה, חיילי יואב היו עלולים לראות בו איום ולירות בו חיצים מיד. כאישה הפטורה ממלחמה, היא נחשבה לבלתי מעורבת ולגורם שוחר שלום, ולכן יכלה לגשת בבטחה ולפתוח במשא ומתן [אברבנאל].
קריאתה של האישה אל הלוחמים, שמעו שמעו, נאמרת בכפל לשון המבטא צעקה של בהלה ודחיפות בתוך המולת המלחמה [מצודת דוד]. היא פונה אל אנשי הצבא ומבקשת מהם: אמרו נא אל יואב קרב עד הנה ואדברה אליך, כלומר, העבירו מסר לשר הצבא שלכם שיתקרב אל החומה כדי שאוכל לשוחח עמו פנים אל פנים ולעצור את ההרס [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].