יואב מבהיר באופן נחרץ את כוונותיו, ומדגיש כי אין לו כל רצון לפגוע בעיר, שכן ידוע לו שהיא עצמה איננה מורדת [ביאור שטיינזלץ]. בתגובתו הוא משתמש בביטוי הכפול חָלִילָה חָלִילָה, מונח המבטא עניין של חולין וגנאי. כפילות המילה נועדה להדגיש עד כמה עצם המחשבה על החרבת העיר זרה ורחוקה ממנו [מצודת ציון]. גישה נוספת מסבירה את הכפילות כהסתייגות כפולה: חלילה ליואב עצמו לעשות זאת, וחלילה למלך שדבר כזה ייעשה בשמו [רש"י].
בהמשך דבריו, יואב מפרט את שלילת הפגיעה באומרו אִם אֲבַלַּע וְאִם אַשְׁחִית, כלומר אין בכוונתו להשמיד את העיר ואת תושביה [מצודת דוד]. השימוש בשני הפעלים מצביע על כך שיואב שולל כל רמת פגיעה: לא רק שהוא לא יחריב את העיר כליל, כפי שמשתמע מהמילה אֲבַלַּע, אלא שהוא אפילו לא יגרום להשחתה קלה, כדוגמת פגיעה בחומות ובבניינים, כפי שמשתמע מהמילה אַשְׁחִית [מלבי"ם].