ההתנקשות הפתאומית והקטלנית בעמשא מבוצעת בדיוק אכזרי, תוך ניצול חוסר החשדנות של הקורבן, ומיד לאחריה ממשיכים הרוצחים במשימתם הצבאית כאילו לא אירע דבר.
תחילה מוסבר מדוע לֹא נִשְׁמַר עמשא מפני החרב. הפרשנים מסכימים כי הוא פשוט לא נזהר ולא שמר על עצמו, משום שראה את החרב נופלת מעצמה מתוך הנדן ויואב רק אסף אותה בידו השמאלית, ולכן לא זיהה בה איום מיידי [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ, רד"ק].
באשר למיקום המכה, אֶל הַחֹמֶשׁ, קיימות מספר גישות. הדעה הרווחת היא שמדובר באזור הצלע החמישית, המקום שבו תלויים הכבד וכיס המרה [מצודת דוד, רלב"ג], או באזור הבטן התחתונה [ביאור שטיינזלץ]. מנגד, יש המפרשים את המילה מלשון "חמושים", כלומר המקום המבוצר והמוגן ביותר בגוף מטבעו. לפי גישה זו, המכה כוונה אל הלב, שהוא משכן החיים ומקור החום הטבעי המופץ אל כל הגוף [רלב"ג].
עוצמת הפגיעה הייתה כה קשה והחרב ננעצה כה עמוק, עד שגרמה לכך שוַיִּשְׁפֹּךְ מֵעָיו – בני מעיו נשפכו החוצה אל הארץ [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. בשל קטלניות המכה, וְלֹא שָׁנָה לוֹ, כלומר יואב לא הוצרך להכותו פעם נוספת שכן המכה הראשונה המיתה אותו מיד [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
לאחר הרצח, יואב ואבישי שבים מיד למלא את פקודתם המקורית למגר את המרד [ביאור שטיינזלץ]. השימוש בפועל בלשון יחיד, רָדַף, למרות שמדובר בשני אנשים שונים, בא ללמד שכל אחד מהאחים השתתף במרדף אחר שבע בן בכרי בפני עצמו [מצודת דוד].