קרה לכם פעם שהופתעתם לגמרי ממישהו, רק בגלל שהייתם בטוחים שהוא לא מתכוון לעשות שום דבר רע? זה בדיוק מה שקרה לעמשא. יואב ניצל את התמימות שלו ופגע בו בהפתעה מוחלטת. עמשא לֹא נִשְׁמַר ולא הגן על עצמו, כי הוא ראה את החרב של יואב נופלת במקרה ויואב רק אסף אותה בידו השמאלית. לכן, עמשא לא חשד שיש כאן סכנה.
יואב פגע בו אֶל הַחֹמֶשׁ, כלומר באזור הבטן התחתונה או הצלע החמישית. המכה הייתה כל כך חזקה ועמוקה עד שוַיִּשְׁפֹּךְ מֵעָיו, כלומר הוא נפצע פצע אנוש וקשה מאוד בבטנו. הפגיעה הייתה מדויקת עד כדי כך שוְלֹא שָׁנָה לוֹ, יואב לא היה צריך להכות אותו פעם שנייה, כי המכה הראשונה המיתה אותו מיד.
מיד אחרי המעשה הקשה, יואב ואחיו אבישי המשיכו במשימה הצבאית שלהם כאילו לא קרה כלום. הכתוב משתמש במילה רָדַף בלשון יחיד, למרות שמדובר בשני אנשים. המילה הזו מלמדת אותנו שכל אחד מהאחים השתתף במרדף אחרי המורד, שבע בן בכרי, בפני עצמו ובמלוא הכוח.