שמואל ב, פרק כ׳, פסוק כ״ו

עִירָא הַיָּאִרִי היה מגיבורי צבאו של המלך, וכינויו נובע משם משפחתו או מעירו תקוע, שהצטיינה בשמן זית איכותי ששימש להארת נרות המנורה. התואר הָיָה כֹהֵן לְדָוִד אינו מעיד בהכרח על תפקיד דתי, אלא מצביע על היותו שר בכיר, יועץ קרוב, שופט או איש סודו של המלך. עם זאת, ייתכן שעירא היה כהן של ממש, והמילה וְגַם מלמדת כי הוא פעל בנוסף לכהנים הרשמיים שכבר הוזכרו. לפי גישה זו, הוא תפקד ככהן פרטי לְדָוִד, אשר בחר בו כמכרו האישי והקפיד להעביר אליו באופן בלעדי את כל מתנות הכהונה שיצאו מבית המלוכה.