שמואל ב, פרק כ״ב, פסוק כ״ד

שאיפתו של האדם לשלמות רוחנית והתמסרות מוחלטת לה' מלווה במאבק פנימי מתמיד להישמר מן החטא. מצב זה מתואר במילים וָאֶהְיֶה תָמִים לוֹ, המבטאות הליכה באמונה פשוטה מבלי לחקור בנסתרות, או לחלופין מצב שבו מבחינת שורת הדין האדם נותר ללא דופי כלפי ה', גם אם פגם במנהג החברה. כחלק מהתמודדות זו הוא מעיד וָאֶשְׁתַּמְּרָה מֵעֲוֹנִי, כלומר הוא שומר על עצמו מפני היצר הרע ובולם מחשבות שליליות בטרם יהפכו למעשה בפועל. בהקשר של חזרה בתשובה, מילים אלו משקפות זהירות קפדנית שלא לשוב על חטאים קודמים, כדי להישמר מן הנזק והעונש הראויים.