שמואל ב, פרק כ״ב, פסוק י״ח

דוד מודה לה' על הצלתו מיריבים שהיו גדולים וחזקים ממנו. הפסוק מבחין בין מֵאֹיְבִי עָז, אויב יחיד וקשה כמו גוליית או שאול המלך, לבין הרבים מִשֹּׂנְאַי, שהם קבוצת רודפים כדוגמת עבדי שאול. חלוקה זו מתארת גם יריבות רוחנית והלכתית, כאשר האויב העז הוא דואג, והשונאים הם אישים כאחיתופל שהיה גדול מדוד בחכמתו. דוד מדגיש כי התערבותו של ה' והצלתו התרחשו בדיוק בזמן כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי, כלומר ברגע שבו אותם אויבים התחזקו וגברו עליו.