השגחתו של ה' מלווה את האדם לא רק בהצלה מאויבים חיצוניים, אלא גם בשמירה על יציבותו האישית ועל צעדיו במצבי סכנה.
הפרשנים מבארים כי המילה צעדי מתייחסת לפסיעותיו של האדם [מצודת ציון]. ההודאה על כך שה' תַּרְחִיב צַעֲדִי נובעת מההבנה הפיזית שכאשר רגליו של אדם צמודות זו לזו בזמן הליכה, הוא נוטה ליפול בקלות [רש"י]. לכן, הרחבת הפסיעה מעניקה לאדם הליכה בטוחה, יציבה ויעילה, ומונעת את נפילתו לקרקע [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הקשר מעשי לכך נמצא בשדה הקרב. לעיתים לוחם אינו מובס על ידי אויביו, אלא נופל מעצמו משום שתנאי השטח צרים או חלקלקים. דוד מודה לה' על השגחתו הפרטית, שבזכותה מעולם לא קרה לו שנכשל או נפל בשל תנאי המקום [אברבנאל]. מנגד, גישה פרשנית אחרת מקשרת את הפסוק לאירוע היסטורי ספציפי: חדירתו של דוד למחנה שאול המלך. שומרי שאול ישנו בצפיפות רבה סביבו כדי למנוע חדירת אויב, אך ה' הרחיב באורח נס את צעדיו של דוד כך שיצליח להיכנס לתוך המעגל הפנימי מבלי לעורר איש. בכך שעמד בניסיון ולא פגע בשאול, זכה דוד לשכר רוחני עצום [אהבת יהונתן].
המשך הפסוק עוסק במניעת המעידה. המילה מָעֲדוּ מתארת החלקה או השמטה של הרגל ממקומה [מצודת ציון]. באשר למילה קַרְסֻלָּי, קיימת מחלוקת בין הפרשנים לגבי האיבר המדויק בגוף: יש שפירשו שמדובר בעקבים [רש"י], אך הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה לברכיים או לכרעיים [רד"ק, מצודת ציון, אברבנאל].
לבסוף, המילה תַּחְתֵּנִי משמעותה פשוט "תחתי". הפרשנים מציינים את הצורה הדקדוקית הלא שגרתית של המילה, הכוללת תוספת של האותיות נו"ן ויו"ד. הם מעירים כי בפסוק המקביל בספר תהלים מופיעה המילה הרגילה "תחתי" [רד"ק, מנחת שי, ביאור שטיינזלץ], ומסבירים כי שינוי זה נועד לייפות את הדיבור ולתקן את המאמר מבחינה סגנונית [אברבנאל].