דוד המלך מייחס את יכולותיו הצבאיות יוצאות הדופן לה', ומעיד כי גבורתו מורכבת משילוב נדיר של מיומנות נרכשת ועוצמה פיזית. המילים מְלַמֵּד יָדַי לַמִּלְחָמָה מתייחסות לידע הנרכש בתכסיסי מלחמה ואסטרטגיה צבאית [מצודת דוד]. בכך מתאחדות בדוד שתי התכונות האידיאליות של הלוחם השלם: בעוד שקיימת מחלוקת פילוסופית האם הלוחם הטוב ביותר הוא זה שניחן בכוח טבעי מולד או זה שרכש ידע ותחבולות, דוד מעיד שה' העניק לו את שני היתרונות גם יחד [אברבנאל].
עוצמתו הפיזית הטבעית באה לידי ביטוי במילים וְנִחַת קֶשֶׁת נְחוּשָׁה זְרֹעֹתָי. המילה נְחוּשָׁה מתארת חומר קשה וחזק במיוחד, כברזל או נחושת [רד"ק, רלב"ג], שהשימוש בו קשה הרבה יותר מאשר בקשת עץ רגילה [ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מציגים מספר גישות להבנת הפועל וְנִחַת:
הגישה המרכזית קושרת את המילה לשורש ח-ת-ת, שמשמעותו שבירה [רד"ק, מצודת ציון]. לפי פירוש זה, ה' נתן לדוד כוח כה רב, עד שכאשר היה מותח את קשת הנחושת כדי לירות, היא הייתה נשברת ומתנפצת בזרועותיו [מצודת דוד, רד"ק]. מסורת מעניינת מספרת כי קשתות כבדות היו תלויות בביתו של דוד, ומלכי האומות שביקרו שם סברו כי הן נועדו להפחדה בלבד. בתגובה, היה דוד נוטל את הקשתות ומשבר אותן מול עיניהם כדי להוכיח את גבורתו [רש"י].
גישה אחרת מסבירה שהכוונה היא לפעולת הדריכה והכיפוף של הקשת, כלומר הורדת ראשי הקשת או מתיחת המיתר למקום המדויק שממנו יורים את החצים [רלב"ג].
לעומת זאת, יש המפרשים כי הפועל מתייחס לזרועותיו של דוד עצמו, כלומר שה' יישר וחיזק את זרועותיו עד שהיו קשות כקשת נחושת [ביאור שטיינזלץ]. רעיון זה משתקף גם במדרש הקובע כי קל יותר היה לכופף קשת נחושת מאשר לכופף את זרועותיו של דוד [אברבנאל].
מבחינה לשונית, במקבילה לפסוק זה בספר תהלים מופיעה המילה בצורת הנקבה "ונחתה", שכן המילה "קשת" משמשת בלשון המקרא הן כזכר והן כנקבה, והשינוי נועד לייפות את סגנון הדיבור [רד"ק, מנחת שי, אברבנאל].
ברובד סמלי ורוחני, יש הדורשים את הצירוף קֶשֶׁת נְחוּשָׁה כרמז לנחש הקדמוני ולחטא לשון הרע, הגורם למפלות בשדה הקרב. לפי קו מחשבה זה, דוד מצהיר כי הצלחתו במלחמה וחזרתו בשלום נובעות מכך שהתגבר על "קשת הנחש" ונמנע מקבלת לשון הרע, ובכך ניצל מעונשה של החרב המתהפכת [אהבת יהונתן].