דוד מתאר תחושת מחנק וסכנה קיומית, כאשר הוא מוקף באיומים המקרבים אותו אל הקבר. המילה חֶבְלֵי מתפרשת על ידי המפרשים בשלוש דרכים עיקריות. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים רואה בכך ביטוי של כאב וייסורים, בדומה לצירוף "חבלי יולדה". ייסורים אלו הם כה עזים עד שהם מובילים את האדם אל השְׁאוֹל, המשמש כאן כשם נרדף לקבר ולמוות [מצודת ציון, רלב"ג, מצודת דוד]. גישה שנייה, הנשענת על התרגום לארמית, מפרשת את המילה במשמעות של קבוצה או מחנה של אנשים, כמו בביטוי "חבל נביאים". לפי פירוש זה, דוד מוקף בחבורות ומחנות של אנשים רשעים [רש"י, רד"ק]. גישה שלישית מפרשת את המילה כפשוטה – חבלים של רשת ציד היוצאים מן האבדון כדי ללכוד את האדם [ביאור שטיינזלץ].
האיומים השונים סַבֻּנִי, כלומר הקיפו וסובבו אותי. בהקשר זה יש לציין הבדל טקסטואלי קטן: בעוד שכאן נכתבה המילה סבני, במזמור המקביל בספר תהלים מופיעה המילה "סבבוני" [מנחת שי].
בנוסף לכך, קִדְּמֻנִי מֹקְשֵׁי מָוֶת. משמעות המילה קדמוני היא באו לפניי או הקדימו אותי [רש"י, מצודת ציון]. האויבים הקדימו להטמין מלכודות בדרכו של דוד כדי להכשילו [רלב"ג], כך שבכל מקום שאליו הגיע, המתינו לו מוקשים המביאים לידי מיתה [ביאור שטיינזלץ, מצודת דוד].
רובד פרשני נוסף קושר את תחושת המוות שבפסוק לייסורי מחלת הצרעת, שכן המצורע נחשב כמת. בדרך כלל, ה' מביא ייסורים על האדם בהדרגה כדי לאפשר לו לחזור בתשובה – תחילה הנגע מופיע על ביתו, אחר כך על בגדיו, ורק אם לא תיקן את דרכיו הנגע מכה בגופו. פגיעה מיידית בגוף נחשבת לעונש חמור השמור לרשעים גמורים, שה' אינו מותיר להם פתח לתקנה. דוד, שלקה בצרעת על גופו למשך שישה חודשים ללא אזהרה מוקדמת, חש כי הוקדמה אליו מכת המוות, ולכן אמר קִדְּמֻנִי מֹקְשֵׁי מָוֶת. בשל פגיעה פתאומית זו, הוא הרגיש שנידון לאבדון וכי השְׁאוֹל יהיה חלקו [אהבת יהונתן].