דוד המלך פורש שורה צפופה של דימויים מעולם הטבע, המלחמה והמחסה, המבטאים תלות מוחלטת בה' בעת סכנה. ריבוי התארים והשמות הנרדפים מבטא את שלל הצרות שחווה דוד, ונועד להראות כי ה' הוא הכול בעבורו [מצודת ציון, שטיינזלץ]. יש המציינים כי עשרת כינויי השבח המופיעים כאן מכוונים כנגד עשרה אויבים מרכזיים שמהם ניצל דוד במהלך חייו, ולכן במזמור המקביל בספר תהלים, המיועד לתפילתו של כל אדם, הרשימה קצרה יותר [אברבנאל].
המילה צוּרִי מתפרשת כסלע המשמש מחסה לעוברי דרך מפני מטר ורוחות [רש"י], או כסמל לחוזק ויציבות נצחית [מצודת דוד, רלב"ג, רד"ק]. מעבר למשמעות הפיזית, המונח רומז לה' כיוצר האדם, אליו פונה דוד בבקשת רחמים על מעשה ידיו [אהבת יהונתן], וכן לאלוהי אברהם שנקרא "צור" [אלשיך]. הביטוי אֶחֱסֶה־בּוֹ משמעו התכסות והסתתרות לשם קבלת עזרה [רש"י].
הכינוי וְקֶרֶן יִשְׁעִי מתבסס על דימוי מעולם החי. הקרן מייצגת כוח ועוצמה, בדומה לקרני השור והראם שנועדו לנגוח באויב [רד"ק, אברבנאל, צאינה וראינה]. עם זאת, מאחר שקרן יכולה לשמש גם להזקת חינם, מדגיש דוד שזוהי קרן של ישועה, שכן ה' משתמש בכוחו רק לטובה ולהצלה מרע [רלב"ג]. גישה שונה מפרשת את הקרן כסמל למלכות דוד, שנמשח בשמן מתוך קרן. בניגוד לשאול שנמשח מפך חרס שאם נטמא אין לו תקנה אלא בשבירתו, הקרן עשויה מעצם שניתן לטהרה, מה שמסמל את נצחיותה של שושלת דוד [חומת אנך, אברבנאל, אהבת יהונתן].
ה' מספק לאדם שתי דרכי התמודדות: כוח התקפי להכות באויב, ומקום הגנה להימלט אליו [אברבנאל]. מונחי ההגנה באים לידי ביטוי במילים מִשְׂגַּבִּי, שפירושו תמיכה ומשענת [רש"י, רלב"ג], וּמְנוּסִי, המתאר בריחה אל מקום מפלט בטוח מפחד האויב [רש"י, מצודת דוד, מצודת ציון].
בבקשתו מֵחָמָס תֹּשִׁעֵנִי, מתכוון דוד להצלה מאנשי חמס, שודדים וגזלנים [מצודת דוד, רד"ק]. אולם, פרשנים אחרים מעבירים את המוקד מהצלה פיזית להצלה רוחנית ומוסרית. לפי גישה זו, דוד מודה לה' שהושיע אותו מלעשות חמס בעצמו. ה' נתן לו את הכוח לנוס מפני שאול ולא לקום ולהורגו, שכן הצלת הנפש מחטא גדולה אף מהצלת הגוף ממוות [אלשיך]. כמו כן, זוהי הודאה על כך שניצל מלהפוך לשליט עושק הלוקח שדות בכוח, ועל שזכה לנהל את ענייניו מתוך צדקה, משפט ויושר פיננסי [חומת אנך, אהבת יהונתן].