זעמו של הבורא כלפי אלו הפוגעים בעמו בא לידי ביטוי כזעזוע קוסמי עמוק. כאשר ה' יוצא להגן על נאמניו, היקום כולו מגיב בעוצמה, והטבע יוצא מגדרו כדי להעניש את הרשעים ולהציל את הצדיק.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי תיאור רעידת האדמה והשמיים אינו בהכרח תיעוד של אירוע היסטורי ספציפי בחיי דוד, אלא משל פיוטי רב-עוצמה למהירות ולעוצמה שבה ה' משמיד את אויבי ישראל ומציל את עבדו [רד"ק, רלב"ג, צאינה וראינה]. עם זאת, יש המקשרים את התיאור לאירועים היסטוריים ממשיים שבהם הארץ רעדה כעונש, כדוגמת בליעת עדת קורח, או רעידות האדמה שהתרחשו בכל יום במשך עשרים ושתיים שנה לפני הפיכת סדום כאזהרה לרשעים [אברבנאל, אלשיך]. מזווית רוחנית עמוקה יותר, מוסבר כי אויבי דוד ניסו לעקור אותו ממקומו, אך מכיוון שנשמתו של דוד קשורה בנשמת המשיח שעליה עומד העולם כולו, הפגיעה בו גרמה לעולם לאבד יציבות ולרעוד [אהבת יהונתן].
המילים וַיִּתְגָּעַשׁ וכן וַתִּרְעַשׁ מתארות תנועה חזקה, תנודה ורעידה עזה של הארץ, בדומה למי נהר גועשים, סוערים ופורצים [מצודת ציון, רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מעירים כי המילה נכתבת בספר שמואל "ותגעש" ונקראת "ויתגעש", אך המשמעות נותרת זהה [רד"ק, מנחת שי]. גישה נוספת מפרשת כי הגעש אינו מתייחס רק לאדמה עצמה, אלא לאויבים וליושבי הארץ שנעו ונדו מרוב פחד ואימה [מצודת דוד].
הביטוי מוֹסְדוֹת הַשָּׁמַיִם זוכה למספר פירושים:
- הרים גבוהים מאוד שפסגותיהם נראות כנוגעות בשמיים ומשמשות להם כיסודות, כפי שמופיע בפסוק המקביל בספר תהלים: "ומוסדי הרים ירגזו" [רלב"ג, אברבנאל, מנחת שי].
- כדור הארץ עצמו, המשמש כמרכז וכיסוד שעליו סובבים הגלגלים והשמיים [רלב"ג, אברבנאל].
- יסודות הטבע עצמם המשפיעים זה על זה – כאשר יסוד הרוח מרעיש את הארץ, גם יסודות האש והמים של השמיים זעים [אלשיך, אהבת יהונתן].
- במישור המטפורי, מוסדות השמיים מסמלים את שרי כנען החזקים שיִרְגָּזוּ – כלומר יחרדו ויפחדו [מצודת דוד, מצודת ציון].
הסיבה לכל הסערה הזו מופיעה בסוף הפסוק: כִּי חָרָה לוֹ. המילה "כי" משמשת כאן במשמעות של "כאשר" [רש"י, מצודת דוד]. כלומר, כאשר ה' כועס על אלו שמכעיסים אותו ופוגעים בישראל, העולם מזדעזע. הפרשנים מציינים את הקשר ההדוק בין חרון האף לבין רעידת האדמה: הכעס האלוהי מדומה לחום עז ולשריפה, וכאשר הרוח החמה והאש כלואות בבטן האדמה, הן גורמות לה להתגעש ולהרעיש את העולם כולו [רלב"ג, אברבנאל].