ההצלה והתמיכה התמידית שדוד זוכה להן מאת ה', אינן נובעות מהעדפה שרירותית, אלא מהוות תשלום שכר ישיר על יושרו, נאמנותו ודבקותו במצוות ה' מבלי לסטות מדרכו [ביאור שטיינזלץ, צאינה וראינה].
המילה יִגְמְלֵנִי מבטאת תשלום שכר וגמול, והמילה כְּבֹר משמעותה נקי וברור [מצודת ציון]. הפסוק בנוי כתקבולת הכופלת את אותו הרעיון במילים שונות [מצודת דוד]. אגב כך, ישנו הבדל קל בין פסוק זה לבין המזמור המקביל בספר תהלים, שם נכתב "כצדקי" במקום כְּצִדְקָתִי [מנחת שי].
באשר למהותה של אותה צדקה וניקיון כפיים, הפרשנים מציעים מספר כיוונים. גישה אחת מסבירה כי מדובר בכך שדוד לא הרע לאיש [מצודת דוד], או בזכות כך שאנשיו יצאו אחריו למדבר וסמכו על הבטחתו [רש"י].
גישה אחרת קושרת את הפסוק באופן ספציפי למפגש הטעון בין דוד לשאול המלך במערה. לפי פירוש זה, כְּצִדְקָתִי מתייחס לכך שדוד לא הרג את שאול בתוך המערה אלא רק כרת את כנף מעילו. כְּבֹר יָדַי מתייחס לשלב שבו דוד יצא מן המערה וקרא אחרי שאול; אף שהיה יכול להכותו מאחור, הוא שמר על ניקיון כפיים מוחלט ולא פגע בו. עם זאת, דוד מודה בענווה כי עצם היכולת שלו להתרחק מן החטא, להאריך אף ולא להרוג את שאול, נבעה מעזרתו ומשענתו של ה', ולא רק מצדקתו העצמית [אלשיך].