הצהרתו של דוד משקפת חשבון נפש עמוק על מסלול חייו, שבו הוא מעיד על נאמנותו העקבית להנהגתו ולציוויו של הבורא. דוד מציג את חייו כרצף של בחירות מודעות לדבוק בטוב ולהימנע מסטייה אל הרע.
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי המילים דַּרְכֵי ה' מתייחסות למצוות ה׳ ולדרך הישרה והראויה שבה אדם צריך ללכת, מאז ומעולם. בהתאמה, המילה רָשַׁעְתִּי מוסברת כסטייה ונטייה מאותה דרך נכונה [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ]. המילה מֵאֱלֹהָי מתפרשת כעזיבת מצוות ה׳ [מצודת דוד], ויש המבארים כי המילה "דרכי" מוסבת גם על חלקו השני של הפסוק, כלומר: לא יצאתי מדרכי אלוהיי [רד"ק].
לצד ההבנה הבסיסית, הפרשנים מציעים רבדים נוספים להצהרתו של דוד. גישה אחת מדגישה כי השמירה על דַּרְכֵי ה' אינה רק קיום מצוות טכני, אלא חיקוי מידותיו של ה׳ – מה הוא רחום, אף אתה היה רחום. בנוסף, דוד מצהיר כי וְלֹא רָשַׁעְתִּי מֵאֱלֹהָי – אף על פי שנכשל בחטאים שבין אדם לחברו (כדוגמת מעשה בת שבע), הרי שבכל הנוגע ליחסים שבין אדם למקום ולענייני האמונה, הוא שמר על שלמות מוחלטת ולא סטה מאלוהיו [אברבנאל].
השלמה רעיונית לכך מציעה הבחנה בין רשעות מכוונת לבין חטא שנעשה בשוגג. דוד מעיד כי מסלול חייו הכללי היה שמירת דרכי ה׳. גם אם אירע שנכשל בחטא, הדבר נבע מתוך אונס או חולשה זמנית מול יצר הרע, ולא מתוך הוללות, סכלות או עזיבה מכוונת של דרך הישר [אהבת יהונתן].
במישור ההיסטורי והמעשי, פרשנים מוצאים בפסוק זה התייחסות ישירה להתמודדותו של דוד מול שאול המלך. אף על פי ששאול רדף את דוד, ועל פי שורת הדין מותר היה לדוד להתגונן ולהורגו, דוד נמנע מכך. שמירת דַּרְכֵי ה' מתבטאת בכך שדוד כבש את יצרו וכיבד את העובדה ששאול נמשח למלך על ידי נביא ה׳. הוא בחר לדרוש את ה׳ ולעשות את רצונו במדויק, מבלי לעבור על דברו [נחל שורק, אברבנאל].