הנהגת ה' בעולם פועלת על פי העיקרון של מידה כנגד מידה, שבו היחס האלוהי לאדם משקף במדויק את מעשיו ומידותיו.
בחלקו הראשון של הפסוק נאמר עִם נָבָר תִּתָּבָר. המילה נָבָר מתארת אדם זך, נקי וברור במעשיו. הפרשנים מסכימים כי עם אדם כזה, ה' מתנהג בברירות, בנקיות, בהטבה וברחמים. המפרשים קושרים זאת לדוד המלך עצמו, אשר נהג לפנים משורת הדין ומחל לאויביו. ביטוי מובהק לכך היה כאשר חס על חייו של שאול המלך ולא הרג אותו במערה. בזכות התנהגות זו זכה דוד שה' יתחסד עמו מידה כנגד מידה ויקיים את מלכותו, בניגוד לשאול שהקפיד על שורת הדין [רש"י, אהבת יהונתן, אברבנאל].
לעומת זאת, חלקו השני של הפסוק מציג את ההפך הגמור: וְעִם עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל. המילה עִקֵּשׁ מתייחסת לאדם שפועל בדרך עקומה ופתלתלה, ויש המפרשים שכוונת הפסוק כאן היא לפרעה [רש"י]. המילה תִּתַּפָּל משמעותה התנהגות נפתלת. כלומר, ה' מתנהג עם האדם העיקש בדרך עקומה, ובא עליו בדרכו שלו כדי להענישו על חטאיו ולהכשילו ברשעותו [רד"ק, מצודת ציון, אברבנאל].
הפרשנים עומדים על הבדל לשוני מעניין בין שירת דוד המופיעה כאן בספר שמואל, לבין חזרתה של אותה השירה בספר תהלים. בעוד שכאן נכתבו המילים המקוצרות תִּתָּבָר ו-תִּתַּפָּל, בתהלים מופיעות המילים בצורתן המלאה "תִּתְבָּרָר" ו-"תִּתְפַּתָּל". ההסבר לכך הוא שבספר שמואל, בעת אמירת השירה, בחר דוד בלשון קצרה שהותאמה למקצב השירי ולצליל של המילים הסמוכות. אולם, כאשר נכתבה השירה בספר תהלים, היא נכתבה בצורתה הדקדוקית המלאה והמדויקת [רד"ק, אברבנאל, מנחת שי].