דוד המלך מבטא את תחושת המצוקה והאימה העמוקה של אדם המוקף בסכנות חיים, תוך שימוש בדימויים עזים מעולם הטבע ומייסורי הגוף. התיאור הפיוטי ממחיש כיצד הצרות והאויבים סוגרים עליו מכל עבר, ללא דרך מילוט נראית לעין.
הפרשנים מסכימים כי המילה אֲפָפֻנִי משמעותה סבבוני והקיפוני. עם זאת, יש המציעים כי המילה נגזרת מהמילה "אף" שמשמעותה פנים, כלומר שהרעות והסכנות שמו את פניהן ישירות אל דוד [רלב"ג].
הביטוי מִשְׁבְּרֵי מָוֶת זוכה לשני כיווני פירוש מרכזיים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים רואה בכך דימוי לגלי ים עזים וחזקים הנשברים בעוצמה ומאיימים להטביע את האדם ולהביאו אל מותו. כיוון פירוש שני מתמקד בשורש ש.ב.ר, ומסביר כי מדובר בצרות קשות השוברות את לב האדם מרוב דאגה [רד"ק, צאינה וראינה], או בכאבי מוות ממש [מצודת דוד]. בהקשר זה, יש המדמים את המצוקה לאישה היושבת על משבר, שהוא כלי הישיבה של היולדת, ונמצאת בסכנת חיים מתוך כאבים עזים [רש"י, רד"ק]. גישה ייחודית ושונה לחלוטין מפרשת את המילה משברי מלשון "סבר" ותוחלת, כלומר אנשים רשעים המצפים ומייחלים למוות [אהבת יהונתן].
החלק השני של הפסוק, נַחֲלֵי בְלִיַּעַל יְבַעֲתֻנִי, ממשיך את תיאור האימה, כאשר המילה יְבַעֲתֻנִי משמעותה החרידו והפחידו אותי. רוב הפרשנים מסבירים כי נַחֲלֵי בְלִיַּעַל הם משל לנהרות שוטפים, עמוקים ומסוכנים הזורמים בכוח רב ובלתי נשלט. נחלים אלו מסמלים גייסות של אויבים חזקים ורשעים המבקשים את נפשו של האדם. המילה "בליעל" מוסברת כצירוף של המילים "בלי עול", ומכוונת לאנשים רשעים שפרקו מעליהם עול שמים ונוהגים בחוסר מעצורים [אהבת יהונתן]. מנגד, יש המפרשים את המילה נַחֲלֵי לא מלשון נהר מים, אלא מלשון חולי ומחלה, כלומר מחלות וייסורים הבאים מידי אנשי רשע [מצודת ציון, מצודת דוד, רד"ק].
מעניין לציין את ההשוואה שעורכים הפרשנים בין מזמור זה לבין שירתו המקבילה של דוד בספר תהלים. שם נכתב "חבלי מוות" במקום מִשְׁבְּרֵי מָוֶת, מה שמחזק את ההבנה שכוונת הפסוק כאן היא גם לכאבים וייסורים. כמו כן, בתהלים מתווספת האות וי"ו למילה נחלי ("ונחלי בליעל"), כדי להבדיל ולהדגיש שמדובר בשני משלים נפרדים [אברבנאל].
מעבר לפירוש האישי על דוד, המדרש מרחיב את משמעות הפסוק למישור הלאומי ודורש את הביטויים על גלויות ישראל. לפי דרך זו, מִשְׁבְּרֵי מָוֶת רומזים לגלות בבל, ואילו נַחֲלֵי בְלִיַּעַל מכוונים לגלות מדי. אזכור המוות והצרות החוזרות מסמל את חורבן שני בתי המקדש, או לחלופין, מצביע על גזרות שמד קשות שחווה עם ישראל לאורך ההיסטוריה [אברבנאל].