יצא לכם פעם לעמוד מול הים, לראות גל ענק וסוער מתקרב אליכם ולהרגיש קצת פחד? דוד המלך הרגיש בדיוק ככה. כשהוא היה בצרה והרגיש שאויבים מסוכנים מקיפים אותו מכל כיוון ואין לו לאן לברוח, הוא השתמש בדמיון של מים סוערים כדי לתאר את התחושה שלו.
דוד משתמש במילה אֲפָפֻנִי, שפירושה סבבו והקיפו אותי. הוא מרגיש שסוגרים עליו מִשְׁבְּרֵי מָוֶת, שהם כמו גלי ים חזקים ועצומים שנשברים בכוח רב ומאיימים להטביע אותו. כדי להמשיך לתאר כמה המצב מבהיל, הוא אומר שנַחֲלֵי בְלִיַּעַל יְבַעֲתֻנִי. המילה יבעתוני אומרת החרידו והפחידו אותי מאוד. הנהרות השוטפים, העמוקים והמסוכנים האלו הם בעצם משל לאויבים. ולמה קוראים להם בליעל? כי זה חיבור של המילים "בלי עול", כלומר אנשים רעים שפרקו מעצמם את כל הכללים ומתנהגים בלי שום גבולות. דרך המילים האלו, דוד המלך מצליח להעביר לנו בדיוק כמה הוא הרגיש חסר אונים מול הצרות, ממש כמו אדם שעומד מול זרם חזק של מים, ומחכה שה' יציל אותו.