ההכרזה בפסוק מציגה את הבלעדיות המוחלטת של כוחו של ה', תוך שלילת כל כוח או ישות אחרת בעולם. משמעות המילה מִבַּלְעֲדֵי היא חוץ מ־ או זולת, והמילה צוּר מבטאת חוזק, סלע ומעוז [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. יש לציין כי במזמור המקביל בספר תהילים (פרק יח), הפסוק מנוסח מעט אחרת, תוך שימוש במילים "אלוה" ו"זולתי" במקום אֵל ו־מִבַּלְעֲדֵי [מנחת שי].
על פי הגישה המרכזית בקרב הפרשנים, השאלה הרטורית כִּי מִי אֵל באה לומר שאין שום כוח בעולם שיכול לעמוד כנגד ה' ולמנוע ממנו לקיים את הבטחתו [מצודת דוד], ואין שום בורא מלבדו [צאינה וראינה]. ההכרה הזו מתחדדת במיוחד על רקע ניצחונותיו של דוד; בניגוד לאומות הבוטחות באליליהן, כאשר ה' מכניע את האויבים, העמים כולם מבינים כי אמונתם הייתה שקר, ומודים כי אין אל מלבדו [רד"ק].
רובד נוסף בפירוש הפסוק מתמקד באחדות השמות והמידות של ה'. הפסוק מדגיש שאין הפרדה בין תכונותיו השונות של האל. הביטוי כִּי מִי אֵל מִבַּלְעֲדֵי ה' מלמד שמידת "אל" פועלת תמיד בהתאמה לשם ה'. כך, למשל, מלכותו הזמנית של שאול לא סתרה את התוכנית האלוהית להמליך את דוד תחתיו. בהמשך לכך, השאלה וּמִי צוּר מתייחסת לכוחו של ה' להכניע אויבים (בדומה לשם "שדי"). ניתן היה לתהות מדוע כוח זה לא עמד לצידו של שאול במאבקו, ועל כך משיב הפסוק מִבַּלְעֲדֵי אֱלֹהֵינוּ – שם המייצג את מידת הדין והמשפט. כוחו של "הצור" להכניע אויבים אינו פועל במנותק מן הצדק, ומכיוון שהמשפט והצדק היו לצידו של דוד, הכוח האלוהי לא התייצב נגדו [אלשיך].