ה' מתגלה בסערה מן השמים כדי להילחם באויבים, להטיל בהם בלבול ולהפיל את האומות תוך שימוש בכוחות הטבע ככלי נשק [צאינה וראינה]. החִצִּים שה' שולח מתפרשים כהבזקי אש בוערת היורדים בעוצמה מן העננים, אשר נוצרים מתוך גופו של הבָּרָק [רלב"ג]. מטרת שליחת החצים היא לפזר את האויבים [ביאור שטיינזלץ].
המילה וַיָּהֹם מתפרשת כהטלת מהומה ופחד בקרב האויב [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ], או לחלופין כשבירה וריסוק שלו [ביאור שטיינזלץ]. מבחינה טקסטואלית, המילה נכתבת בפסוק עם האות מ"ם בסופה ("ויהמם") אך נקראת בלעדיה ("ויהם"). ההבדל בין הקריאה לכתיב, המופיע גם בפסוק המקביל בספר תהלים, מתבטא רק בתוספת כינוי הגוף, כלומר האם המילה מציינת מהומה כללית או מהומה המכוונת ישירות "בהם" [רד"ק, מנחת שי].
מבעד לתיאור המלחמה העוצמתי, יש המזהים בסדר הפעולות שבפסוק גם היבט של חסד כלפי השפלים והחלשים. לפי תפיסה זו, כאשר ה' מביא פורענות על אומה רשעה, הוא אינו מכה בה בעודה מלוכדת וחזקה. תחילה וַיִּשְׁלַח חִצִּים וַיְפִיצֵם – הוא מפריד ומפזר את האנשים זה מזה, ורק לאחר שהם מפורדים ומוחלשים, מגיע השלב של בָּרָק וַיָּהֹם המנחית את המכה והמהומה הסופית [אהבת יהונתן].