מפלתם של עמי האויב ניכרת בהתפוררותם הפיזית ובחרדה העמוקה האוחזת בהם. רוב הפרשנים מסבירים כי המילה יִבֹּלוּ מדמה את האויבים לעלה שמתייבש, קמל ונושר. מתוך כך, משמעות הפועל היא שהם יתעייפו, יותשו או יגיעו לכדי כיליון והשחתה מוחלטת [רש"י, רלב"ג, מצודות, ביאור שטיינזלץ].
באשר למילה וְיַחְגְּרוּ, קיימות מספר גישות. הגישה הראשונה מפרשת זאת מלשון חיגר ופיסח, כלומר האויבים יצלעו [רש"י, מצודת ציון, צאינה וראינה]. לעומת זאת, יש המפרשים את המילה מלשון חרדה וזעזוע. בהקשר זה מובא כי בספר תהילים, במזמור המקביל, מופיעה המילה "ויחרגו" המעידה על רעידה ובהלה [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ, מנחת שי]. גישה שלישית וייחודית מפרשת את המילה כפשוטה, מלשון חגירת כלי נשק; האויבים ילבשו את שריונם במקום מחבואם, אך מרוב פחד לא יעיזו לצאת החוצה כדי להילחם [רלב"ג].
המשך הפסוק, מִמִּסְגְּרוֹתָם, מתבאר בהתאם לגישות השונות. אלו המפרשים שהאויבים יצלעו, מסבירים כי הצליעה נובעת מהייסורים הקשים, מכבלי הברזל ומבתי הכלא שבהם הם סגורים [רש"י, מצודת דוד, צאינה וראינה]. מנגד, אלו המפרשים שהאויבים יחרדו או יחגרו נשק, מסבירים כי ה"מסגרות" הן למעשה מבצרי ההגנה והחדרים הנעולים שבהם הם מסתתרים. מתוך אותם מבצרים הם פורצים בבהלה, או לחלופין, נותרים בתוכם משותקים מפחד מוות [רלב"ג, ביאור שטיינזלץ].