קרה לכם פעם שהלכתם במקום צר או חלקלק והרגשתם שאתם ממש עומדים לאבד את שיווי המשקל וליפול? דוד המלך היה לוחם אמיץ, ולפעמים בשדה הקרב הסכנה הגדולה ביותר היא לא האויב שממול, אלא דווקא האדמה שעליה דורכים. לפעמים השטח צר מאוד או מחליק, ולוחם יכול ליפול בעצמו.
דוד מודה לה' ששומר עליו לא רק מפני האויבים, אלא גם עוזר לו להישאר יציב על הרגליים במצבי סכנה. הוא אומר לה' תַּרְחִיב צַעֲדִי. המילה צַעֲדִי מתארת את הפסיעות שלו. הרי כשמצמידים את הרגליים זו לזו בזמן הליכה, קל מאוד ליפול. אבל כשה' עוזר לדוד להרחיב את הצעדים, הוא יכול ללכת בצורה בטוחה ויציבה בלי ליפול לקרקע. המילה תַּחְתֵּנִי פירושה פשוט תחתי, כלומר האדמה שמתחתיו.
דוד ממשיך ומספר שבזכות ההשגחה של ה', הרגליים שלו מעולם לא מָעֲדוּ, כלומר מעולם לא החליקו או זזו ממקומן, והקַרְסֻלָּי שלו, שהם הברכיים, נשארו חזקות ויציבות.