יצא לכם פעם להרגיש שאתם מתמודדים עם משהו שגדול וחזק מכם בהרבה, וממש ברגע האחרון מישהו בא לעזור לכם? דוד המלך שר שיר תודה לה' על כך שהציל אותו בדיוק במצבים כאלה.
בשיר שלו, דוד מחלק את היריבים שלו לשני סוגים. קודם כל, הוא מודה לה' שהציל אותו מֵאֹיְבִי עָז. המילה עָז פירושה קשה ותקיף. כאן דוד מדבר על אויב אחד מרכזי ומסוכן במיוחד, כמו למשל גוליית הענק או שאול המלך שרדף אחריו. לאחר מכן, דוד מודה שניצל גם מִשֹּׂנְאַי. כאן המילה כתובה בלשון רבים, והכוונה היא לכל אותם אנשים וחיילים רבים שהצטרפו למרדף אחריו.
דוד מסביר שההצלה הזו הייתה נס של ממש, כִּי אָמְצוּ מִמֶּנִּי. המילה אָמְצוּ אומרת שהם התחזקו וגברו עליו. דוד מגלה לנו שדווקא ברגע הכי קשה, כאשר האויבים שלו נהיו חזקים ממנו וכמעט תפסו אותו, בדיוק אז ה' התערב והציל אותו מידם.