דוד מודה לה' על חוויותיו כמצביא וכובש שניצל ממבקשי רעתו, ומתארו בתור וּמוֹצִיאִי מֵאֹיְבָי, מי שחילץ אותו בפועל משליטת שונאיו. בנוסף הוא מצהיר וּמִקָּמַי תְּרוֹמְמֵנִי, כלומר ה' מרומם אותו מעל אותם אויבים שקמים ומתקוממים נגדו. התרוממות זו באה לידי ביטוי בניצחון והצבה בעמדת שלטון גבוהה על אויביו מבית, כדוגמת שאול ואבשלום, או לחלופין בהגבהתו למקום מחסה בטוח הרחק מהישג ידם. בסיום דבריו הוא מודה על ההצלה מֵאִישׁ חֲמָסִים, קרי מאדם אלים ותוקפני.
שמואל ב, פרק כ״ב, פסוק מ״ט
וּמוֹצִיאִ֖י מֵאֹֽיְבָ֑י וּמִקָּמַי֙ תְּר֣וֹמְמֵ֔נִי מֵאִ֥ישׁ חֲמָסִ֖ים תַּצִּילֵֽנִי׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.