זעמו של ה' כלפי הרשעים מומחש דרך דימויים עזים של עשן ואש. עָלָה עָשָׁן בְּאַפּוֹ כביטוי לכעס עצום, בדומה לאדם שמתחמם ומוציא הבל מנחיריו, אף שיש הרואים בעשן עדות לכך שאש הדין כבתה מיד והתחלפה ברחמים. מכוח גזירת פיו ודיבורו של ה', וְאֵשׁ מִפִּיו תֹּאכֵל ותשחית את האויבים באש עליונה ורוחנית. מאותה אש, גֶּחָלִים בָּעֲרוּ מִמֶּנּוּ כרשפים וניצוצות מבהילים שיצאו ישירות מה' ולא מיסוד טבעי, כדי להעניש את האויבים הגשמיים בארץ יחד עם שריהם הרוחניים בשמיים.
שמואל ב, פרק כ״ב, פסוק ט׳
עָלָ֤ה עָשָׁן֙ בְּאַפּ֔וֹ וְאֵ֥שׁ מִפִּ֖יו תֹּאכֵ֑ל גֶּחָלִ֖ים בָּעֲר֥וּ מִמֶּֽנּוּ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.