לאחר חיים רצופי מלחמות ורדיפות, דוד נושא שיר תהילה לה' על שהצילו מכל צרותיו, שירה שחיבר לעת זקנתו או עוד בבחרותו כהודאה מתמשכת. הוא מודה על שניצל מִכַּף, כלומר מיד, כל אויביו, ומייחד בנפרד את ההצלה וּמִכַּף שָׁאוּל. שאול אינו נכלל עם שאר האויבים משום שהסכנה ממנו הייתה שקולה לכולם יחד, ומשום שדוד לא שׂנא אותו ולא ראה בו אויב, אלא בעיקר חשש שמא ייאלץ להרוג את משיח ה' או יהודים אחרים. שירה אישית והיסטורית זו שולבה מאוחר יותר גם בספר תהלים בשינויים קלים, כדי לשמש כתפילה לכל אדם השרוי בצרה וכביטוי למדרגה רוחנית עמוקה יותר של רוח הקודש.
שמואל ב, פרק כ״ב, פסוק א׳
וַיְדַבֵּ֤ר דָּוִד֙ לַיהֹוָ֔ה אֶת־דִּבְרֵ֖י הַשִּׁירָ֣ה הַזֹּ֑את בְּיוֹם֩ הִצִּ֨יל יְהֹוָ֥ה אֹת֛וֹ מִכַּ֥ף כׇּל־אֹיְבָ֖יו וּמִכַּ֥ף שָׁאֽוּל׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.