תארו לעצמכם איך מרגיש אדם שעבר המון קשיים, סערות וסכנות, וסוף סוף מגיע למקום רגוע ובטוח. דוד המלך עבר חיים לא פשוטים. הוא נלחם במלחמות רבות ונאלץ לברוח שוב ושוב מאנשים שרצו לפגוע בו. עכשיו, כשהוא מגיע לגיל מבוגר, סוף סוף יש לו שקט. מתוך השלווה הזו, הוא מחליט לשיר שיר תודה ענק לה׳ על כך ששמר עליו, הציל אותו מכל הצרות ונתן לו כוח.
דוד מודה לה׳ שהציל אותו מִכַּף, כלומר מהיד ומהכוח, של כָּל אֹיְבָיו. אבל מיד אחר כך הוא מזכיר בנפרד את שאול המלך. למה הוא לא כולל אותו יחד עם שאר האויבים? קודם כל, כי הסכנה מצד שאול הייתה גדולה וקשה יותר מכל שאר האויבים גם יחד. בנוסף, ההתמודדות מול שאול הייתה שונה לגמרי. כשדוד נלחם באומות אחרות, הוא דאג רק לחיים שלו. אבל כשברח משאול, היה לו פחד כפול: הוא גם פחד להיפגע בעצמו, וגם פחד מאוד שייאלץ לפגוע בשאול, שהיה המלך שה׳ בחר, או ביהודים אחרים. יותר מזה, דוד בכלל לא ראה בשאול אויב, כי הוא שמר על הלב שלו נקי ולא הסכים לשנוא אותו אף פעם.