שמואל ב, פרק כ״ב, פסוק מ״ד

ה' הציל את דוד ממאבקים פנימיים ומייסרים מול בני עמו, ובכך קיים את בקשתו וַתְּפַלְּטֵנִי מֵרִיבֵי עַמִּי, כאשר יש הרואים בכך גם הצלה ממחלוקת הלכתית על כשרות מוצאו. מתוך אותן רדיפות ה' שמר עליו והוביל אותו למעמד של מנהיג אומות, וכך המילים תִּשְׁמְרֵנִי לְרֹאשׁ גּוֹיִם מבטאות את ההשגחה שהועידה אותו לשלוט גם על עמים זרים, תפקיד שדוד אף העדיף על פני שפיטת בני ישראל מחשש שיטעה בדין וייענש. לבסוף, כיבושיו התרחבו עד למצב שבו עַם לֹא יָדַעְתִּי יַעַבְדֻנִי, כלומר עמים רחוקים נכנעו למרותו. כניעה זו הייתה קלה יותר דווקא משום שהזרים לא נשאו מטען של היכרות מוקדמת שהובילה לזלזול כמו אצל בני עמו, והריחוק הגיאוגרפי אף אפשר לקבל מהם גרים שוודאי באו לשם שמיים.