יצא לכם פעם להסתכל לאחור על הדרך הארוכה שעברתם ולהגיד תודה על כל העזרה שקיבלתם? דוד המלך מסתכל על החיים הסוערים שלו ומודה לה' על המסע שעבר. הוא פונה לה' ואומר וַתְּפַלְּטֵנִי, כלומר, אתה הצלת אותי. ממי ה' הציל אותו? מֵרִיבֵי עַמִּי, מהמריבות והרדיפות שדוד חווה דווקא מתוך העם שלו. אנשים מתוך עם ישראל, כמו שאול המלך ואחרים, רדפו אותו והקשו עליו. דוד מודה לה' שלא רק שהוא ניצל מהם, אלא שה' גם הפך אותו למנהיג גדול וחזק. הוא אומר תִּשְׁמְרֵנִי לְרֹאשׁ גּוֹיִם, כלומר, שמרת עלי והפכת אותי למנהיג חשוב על אומות אחרות. דוד מספר שאפילו עַם לֹא יָדַעְתִּי יַעַבְדֻנִי מתוך העמים הרחוקים מאוד שהוא בכלל לא הכיר, נכנעו לו וקיבלו את המלכות שלו.
תחשבו על זה, זה לא קצת מוזר? איך יכול להיות שעמים זרים ורחוקים מכבדים אותו כל כך, בזמן שהעם שלו עצמו רב איתו? הסיבה היא שלפעמים, כשמכירים מישהו מקרוב וגדלים איתו, אנשים חושבים שהם שווים לו לגמרי ומרשים לעצמם לזלזל או לריב. לעומת זאת, עמים רחוקים שלא הכירו את דוד קודם לכן, פשוט ראו מול עיניהם מלך חזק ועוצמתי, ולכן היה להם קל מאוד לכבד אותו ולקבל את המנהיגות שלו.