קרה לכם פעם שחזרתם הביתה שמחים אחרי שעשיתם משהו מיוחד, אבל במקום לשמוח איתכם, מישהו כעס עליכם?
זה בדיוק מה שקרה לדוד המלך. אחרי החגיגה הגדולה שבה העלו את ארון הברית, וַיָּשָׁב דָּוִד לְבָרֵךְ אֶת בֵּיתוֹ. דוד רצה לחזור הביתה כדי לדרוש בשלום המשפחה שלו ולברך גם אותם, כמו שבירך קודם את כל העם.
אבל אז יצאה לקראתו מיכל אשתו. במקום לקבל את פניו בשמחה, היא אמרה לו מילים קשות. מיכל גדלה בבית של אביה, שאול המלך, שבו תמיד הקפידו מאוד על כבוד המלכות. לכן, כשהיא אמרה מַה נִּכְבַּד הַיּוֹם מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, היא בעצם דיברה בלעג. היא התכוונה להפך הגמור ורצתה לומר: כמה ביזית והשפלת את עצמך היום.
מיכל כעסה על שני דברים. קודם כל, היא אמרה אֲשֶׁר נִגְלָה הַיּוֹם לְעֵינֵי אַמְהוֹת עֲבָדָיו. היא כעסה שדוד לא הקיף את עצמו בשרים ואנשים חשובים, אלא ירד אל העם ורקד אפילו מול האמהות, שהן השפחות הפשוטות. הדבר השני שהפריע לה היה שתוך כדי הריקודים והקפיצות של דוד, הבגדים שלו זזו והגוף שלו נחשף, ולכן היא אמרה כְּהִגָּלוֹת נִגְלוֹת. היא השוותה אותו לאַחַד הָרֵקִים, כלומר לאנשים ריקים ממידות טובות שלא שומרים על צניעות.
מיכל חשבה שמלך תמיד צריך לשמור על הכבוד שלו, כמו שהיה נהוג בבית שאול. אבל דוד המלך חשב אחרת לגמרי. הוא היה מוכן לוותר על הכבוד האישי שלו ולשמוח כמו אדם פשוט, רק כדי לכבד את ה'. בגלל המילים הקשות של מיכל, נוצר ביניהם ריחוק עצוב, והיא נענשה בכך שלא זכתה ללדת ילדים.