תארו לעצמכם שאתם לוחמים חזקים וחשובים, ופתאום אתם מחליטים לעזוב הכל כדי לעזור לאדם שמתחבא במדבר, אפילו שאתם לא חייבים. זה בדיוק מה שעשתה קבוצת לוחמים מיוחדת משבט גד. באותה תקופה דוד ברח משאול המלך, והאנשים שהיו איתו היו אנשים בודדים שברחו מכל מיני צרות. הלוחמים משבט גד נִבְדְּלוּ, כלומר הם עזבו את הצבא של שאול ופרשו מהתפקיד שלהם רק כדי להצטרף לדוד. הם הגיעו אליו לַמְצַד מִדְבָּרָה, אל המצודות ומקומות המסתור שבהם דוד התחבא באזור המדבר.
הלוחמים האלו היו אַנְשֵׁי צָבָא, לוחמים מאומנים ומיומנים מאוד בקרבות. הם נקראו עֹרְכֵי צִנָּה וָרֹמַח, כי הם היו מומחים בלחימה עם מגן גדול וחנית ארוכה וכבדה. כדי להסביר כמה מיוחדים הם היו, משווים אותם לחיות חזקות ומהירות: מצד אחד, נאמר עליהם כי וּפְנֵי אַרְיֵה פְּנֵיהֶם, המראה שלהם היה מאיים ומפחיד ממש כמו אריה. מצד שני, למרות הנשק הכבד שהחזיקו, הם היו קלי רגליים וְכִצְבָאיִם, וידעו לרוץ מהר מאוד על ההרים, בדיוק כמו צבי.