תארו לעצמכם שאתם מארגנים תהלוכה ענקית וחשובה. ברור שאי אפשר שכל אחד ילך איפה שבא לו, נכון? צריך לחלק תפקידים מראש. כשדוד המלך העלה את ארון הברית לירושלים, הלוויים התחלקו לתפקידים מסודרים מאוד של שירה, נגינה ושמירה.
בקבוצה הזו היו לוויים שנקראו הַמִּשְׁנִים. בדיוק כמו שלמלך יש משנה שעוזר לו והוא השני בחשיבותו, כך הלוויים האלו היו במקום השני, מיד אחרי המנהיגים הראשיים של המשוררים והשומרים.
ברשימת השמות שלהם מופיע שם מיוחד, בֵּן. זה אולי נשמע כמו המילה בן רגילה, אבל כאן זהו ממש השם הפרטי שלו! הוא היה משורר כל כך מוכר, שהוא זה שניגן את השיר המיוחד שדוד המלך חיבר אחרי שניצח את גוליית.
בנוסף, הלוויים האלו היו גם הַשֹּׁעֲרִים, כלומר שומרי השערים. הם היו רגילים לתפקיד הזה עוד מהימים שהארון שכן במקומות אחרים בארץ. אבל תחשבו על זה, כשהולכים בדרך אין שערים ודלתות לשמור עליהם. לכן, בזמן המסע בדרכים לירושלים הם עזרו במקום זאת בשירה. רק כשהארון הונח סוף סוף במנוחה באוהל החדש שדוד הכין לו, הם חזרו לתפקיד המקורי שלהם ושימשו גם כשומרים על הפתחים.