תארו לעצמכם שאתם רואים מישהו שאתם אוהבים בצרה גדולה, וכל מה שאתם רוצים זה לעזור לו בכל הכוח. זה בדיוק מה שהרגיש אליהו הנביא כשרצה לנסות להציל את הילד ולהחזיר לו את חייו. אליהו לוקח את הילד מֵחֵיקָהּ של האמא, כלומר מתוך הזרועות שלה, וזה מלמד אותנו שהיה מדובר בילד ממש קטן. הוא נושא אותו אֶל־הָעֲלִיָּה אֲשֶׁר־הוּא יֹשֵׁב שָׁם, אל החדר שעל הגג שהאישה הכינה במיוחד כדי שאליהו יוכל לגור בו.
כשהם מגיעים לחדר, אליהו מניח את הילד עַל־מִטָּתוֹ. הוא לא שם אותו על סתם מיטה, אלא על המיטה שלו עצמו. הפעולה הזאת מראה עד כמה אליהו היה עצוב וכאב את מצבו של הילד, עד שהוא הרגיש כאילו הוא בעצמו שוכב שם. בנוסף לכך, יש כאן סמל מיוחד של תקווה, כי המיטה של אליהו מסמלת חיים. הרי אליהו הנביא מעולם לא מת, ולכן להשכיב את הילד דווקא שם, זה כמו לעטוף אותו בכוח של חיים.