שלמה המלך ניצב מול העם כדי לברך אותם בקול גדול מתוך אמונה והכרה בחסדי ה'. טרם ברכתו לעם הוא מקדים לברך את ה', שכן ברכה המופנית לאדם אינה יכולה להתקיים מבלי לברך תחילה את הבורא. בברכתו הוא מחזק את אמונת ישראל, מזכיר כי ה' העניק להם מנוחה כפי שהבטיח למשה, ומבקש שה' ימשיך ללוותם כפי שליווה את אבותיהם ולא יעזוב אותם. לצד זאת, הברכה כוללת גם אזהרה, לפיה כשם שלא נפל דבר מכל ההבטחות הטובות שהתגשמו במלואן, כך על העם לחשוש מפני התגשמותן של נבואות הפורענות אם חלילה ישחיתו את מעשיהם.
מלכים א, פרק ח׳, פסוק נ״ה
וַיַּעֲמֹ֕ד וַיְבָ֕רֶךְ אֵ֖ת כׇּל־קְהַ֣ל יִשְׂרָאֵ֑ל ק֥וֹל גָּד֖וֹל לֵאמֹֽר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.