שלמה המלך עומד מול המקדש שבנה ומודה לה' על כך ששמר על הבטחתו מראשיתה ועד להתגשמותה המלאה במציאות. ההבטחה, אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִיו, היא הייעוד שניתן לדוד כי בנו יבנה את הבית, והיא נאמרה לו באופן אישי וישיר כדי לנחמו. שלמה משבח את ה' על כך שלא חזר בו מהבטחתו הטובה בשל חטאי בני האדם, אלא השלים אותה במלואה. המעבר מדיבור למעשה מתבטא במילים וּבְיָדוֹ מִלֵּא, המציינות את הכוח והיכולת של ה' להוציא את הדברים אל הפועל. אף שבניית המקדש הייתה תלויה בבחירתו החופשית של שלמה, ה' הוא שכיוון והטה את לבו לבחור מרצונו לקיים את הייעוד ולבנות את הבית.
מלכים א, פרק ח׳, פסוק ט״ו
וַיֹּ֗אמֶר בָּר֤וּךְ יְהֹוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁר֙ דִּבֶּ֣ר בְּפִ֔יו אֵ֖ת דָּוִ֣ד אָבִ֑י וּבְיָד֥וֹ מִלֵּ֖א לֵאמֹֽר׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.