קרה לכם פעם שהבטיחו לכם משהו מאוד מיוחד, וחיכיתם לו המון זמן עד שהוא סוף סוף התגשם? תארו לעצמכם את ההתרגשות העצומה שמרגישים באותו רגע. זה בדיוק מה שמרגיש שלמה המלך כשהוא עומד מול בית המקדש המפואר שהוא הרגע סיים לבנות. הוא פותח את התפילה שלו בתודה ענקית לה׳. שלמה אומר תודה על כך שה׳ שמר על ההבטחה שלו לאורך כל הדרך, מהרגע שבו נאמרה ועד שהיא הפכה למציאות אמיתית שאפשר לראות.
שלמה מזכיר את ההבטחה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִיו. איזו הבטחה זו הייתה? ה׳ הבטיח לדוד המלך שיהיה לו בן, והבן הזה הוא זה שיבנה את בית המקדש. ה׳ לא שלח רק נביא כדי להעביר את המסר, אלא דיבר ממש בעצמו, באופן פרטי וישיר עם דוד, כדי לשמח ולנחם אותו. לפעמים הבטחות טובות עלולות להתבטל אם בני אדם חוטאים או עושים טעויות, אבל שלמה מברך את ה׳ על כך שהוא לא חזר בו לרגע, וקיים את ההבטחה עד הסוף. לאחר מכן, שלמה מוסיף את המילים וּבְיָדוֹ מִלֵּא, שמתארות את המעבר מהבטחה למעשה. המילה "ידו" מסמלת את הכוח והיכולת האדירה של ה׳ להוציא את ההבטחה אל הפועל ולבצע אותה בשלמות.