תהלוכת העלאת ארון הברית אל המקדש מלווה במפגן חסר תקדים של כבוד, השתתפות מנהיגותית והקרבת קרבנות המונית.
התאספות העם סביב המלך שלמה מוגדרת במילה הנועדים, המציינת ועד ואסיפה, כאשר המילה עליו משמעותה אליו, כלומר אלו שנאספו אל המלך [מצודת ציון, ביאור שטיינזלץ]. הפרשנים מדייקים כי "עדת ישראל" המוזכרת כאן אינה כלל ההמון, אלא ראשי העם, הזקנים וראשי האבות [רלב"ג, אברבנאל]. ישנה הבחנה לשונית בין קהל שמתאסף מעצמו, לבין המילה הנועדים המעידה על כך שאותם זקנים ומנהיגים הוזמנו אל המלך באופן רשמי ומכוון לזמן ולמועד מוגדרים מראש [מלבי"ם].
הביטוי אִתּוֹ לִפְנֵי הָאָרוֹן מלמד כי המלך והזקנים הלכו יחד בתהלוכה לפני הארון [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. בעוד הכהנים צועדים ונושאים את הארון אל עבר מקומו החדש, המלך והזקנים המלווים אותם הקריבו כמות עצומה ובלתי נתפסת של צאן ובקר [רלב"ג, אברבנאל]. הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא כי ריבוי הקרבנות, עד כדי כך שלא ניתן היה לספור או למנות אותם, נועד לחלוק כבוד למאורע ההיסטורי של הכנסת הארון לבית ה'.