סיומה של חגיגת חנוכת המקדש מסמלת את נקודת המעבר משיא של התעלות רוחנית חזרה אל שגרת החיים. פרידת העם משלמה המלך לוותה בתחושות עמוקות של סיפוק והודיה, שחתמו את המאורע ההיסטורי.
המועד שבו התרחשה הפרידה, בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי, הוא חג שמיני עצרת, שבו הסתיימו שבעת ימי החגיגות הרצופים והעם קיבל אישור לחזור לשגרה [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. עם זאת, מתעוררת שאלה מעשית: הרי מדובר ביום טוב שבו אסור לנסוע. לכן, רוב הפרשנים מסבירים כי המילים שִׁלַּח אֶת הָעָם אינן מתארות עזיבה בפועל, אלא קבלת רשות רשמית מהמלך. העם נשאר ללון בירושלים במהלך החג, ויצא לדרכו רק למחרת, בכ"ג בתשרי [מלבי"ם, מצודת דוד, צאינה וראינה]. באותו מעמד, וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ בברכה מיוחדת לכבוד הרגל של שמיני עצרת, העומד כחג בפני עצמו ודורש ברכה נפרדת [מלבי"ם].
כאשר יצאו לדרכם, וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב, תחושתם נבעה ממספר סיבות. במישור הגלוי, הם היו מלאי שמחה על שזכו לראות את השראת השכינה בבית המקדש הבנוי ולקבל מהשפע הרוחני שלה [מצודת דוד, חומת אנך]. במישור הנסתר והאישי יותר, המילה "לאהליהם" נדרשת כרמז לנשותיהם. בזכות גילוי השכינה העוצמתי במקדש, שדמה בטהרתו למעמד הר סיני, זכו השבים לבתיהם לנס של טהרה במשפחה. מתוך אותה דרגה רוחנית גבוהה ושמחת המצווה, התעברו נשותיהם וזכו לבנים זכרים [צוארי שלל].
השמחה הגדולה הייתה נתונה עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' לְדָוִד עַבְדּוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ. הטובה שנעשתה לדוד הייתה בראש ובראשונה קיום ההבטחה האלוהית שבנו הוא זה שיבנה את המקדש [מצודת דוד]. מעבר לכך, חנוכת הבית היוותה הוכחה פומבית לכך שה' מחל לדוד על חטאיו. הדבר ניכר לעיני כל כאשר שערי קודש הקודשים דבקו זה בזה וסירבו להיפתח, עד ששלמה הזכיר בתפילתו את זכותו של דוד אביו. פתיחת השערים הוכיחה כי דוד רצוי לפני ה', ואף העידה על קדושת הזיווג של דוד ובת שבע שממנו נולד שלמה [רש"י, חומת אנך]. יש המוסיפים כי באותו רגע נשגב של פתיחת השערים, נשמתו של דוד כמו חייתה מחדש כדי לחזות בכבוד שנעשה לו [נחל שורק].
הטובה שנעשתה לישראל התבטאה בכך שה' העניק להם מנהיגים צדיקים וחכמים כדוד ושלמה [נחל שורק], אך בעיקר בחסד רוחני עצום: מכיוון שהעם אכל ושתה ביום הכיפורים שחל בתוך ימי חנוכת המקדש, ה' מחל להם על עוון זה. יתרה מזו, יצאה בת קול משמיים והכריזה כי כל משתתפי החגיגה מזומנים לחיי העולם הבא [רש"י, צוארי שלל].