שלמה המלך חותם את מלאכת בניין המקדש בקביעת משכן קבע לארון, המייצג את הקשר ההיסטורי והרוחני שניטע בין ה' לעמו מאז יציאת מצרים. המילים וָאָשִׂם שָׁם מתייחסות להצבת הארון בתוך הבית שנבנה [מצודת דוד], ובאופן ספציפי יותר, בתוך קודש הקודשים, הוא הדביר [רד"ק].
הפרשנים עומדים על הניסוח המיוחד וָאָשִׂם שָׁם מָקוֹם לָאָרוֹן. לכאורה, היה ראוי לכתוב "ואשים שם את הארון" או "ואבנה שם מקום". ניסוח זה בא ללמד כי אין שום מקום גשמי בעפר הארץ שראוי באופן טבעי לשמש כמושב לארון. לכן, שלמה המלך מעיד שעל ידי מעשיו הוא יצק במקום הכנה וקדושה נוספת, כדי להכשיר אותו ולהופכו לראוי עבור הארון [אלשיך]. בנוסף, קביעת המקום הקבוע לארון קשורה למצבו של העם; קיומו של מקום קבוע לעם ישראל הוא התנאי המאפשר לשכינת ה' לשכון בתוכם בקביעות [מלבי"ם].
הארון נועד לשמור בתוכו את בְּרִית ה׳. הפרשנים מסכימים כי הכוונה היא ללוחות הברית שניתנו לעם ישראל. לוחות אלו, שעליהם חקוקים עשרת הדיברות, מהווים את תמצית התורה. הם משמשים מעין שטר או כתובה המפרטים את הברית שכרת ה' עם אבותינו בעת שהוציאם מארץ מצרים [ביאור שטיינזלץ].