הכנסת ארון הברית לקודש הקודשים על ידי שלמה המלך מעוררת את השאלה המרתקת לגבי תכולתו של הכלי המקודש ביותר. כפשוטם של דברים, הארון הכיל את לוחות הברית שהניח בו משה בהר סיני, שעליהם כתובים דברי הברית שנכרתה עם יציאת מצרים [ביאור שטיינזלץ, צאינה וראינה]. המילים אֲשֶׁר כָּרַת מתייחסות לעשרת הדיברות ודברי הברית הכתובים על הלוחות [רד"ק], או לעצם הזמן שבו ה׳ נתן אותם לישראל [מצודת דוד].
עם זאת, הביטוי אֵין בָּאָרוֹן רַק מעורר מחלוקת פרשנית עמוקה בשאלה האם היו בארון חפצים נוספים. גישה אחת גורסת כי הכתוב בא לשלול הימצאות של דברים אחרים, ומדגיש כי בארון היו אך ורק הלוחות השלמים. לפי דעה זו, שברי הלוחות הראשונים וספר התורה שכתב משה לא היו בתוך הארון אלא באוצרות המקדש, מה שמסביר כיצד מצא חלקיהו הכהן ספר תורה בבית ה׳ דורות רבים לאחר מכן [רד"ק]. יש המוסיפים כי הכתוב שלל רק קיום של דברי תורה אחרים בארון, אך ייתכן שהיו בו חפצים כדוגמת צנצנת המן ומטה אהרן [רלב"ג].
מנגד, פרשנים אחרים חולקים על גישה זו מכל וכל, ומעניקים לביטוי אֵין בָּאָרוֹן רַק משמעות הפוכה של הוספה וריבוי. מבחינה דקדוקית, צירוף של מילת השלילה "אין" עם המילה "רק" יוצר שלילה כפולה שמשמעותה חיובית. מכאן שבארון היו דברים נוספים, אך כאלו שהם מאותו המין והמהות של הלוחות, דהיינו שברי הלוחות וספר התורה [מלבי"ם, אברבנאל].
לפי תפיסה זו, הכתוב בא להוציא מלבם של אלו החושבים שחפצים כמו צנצנת המן ומטה אהרן היו בתוך הארון, שכן הללו הונחו מחוצה לו, לפניו למשמרת. מטרת הפסוק היא להבהיר שהארון שימש כבית גנזיה של התורה האלוהית בלבד על כל צורותיה, ולכן המילים אֲשֶׁר כָּרַת אינן מתייחסות רק ללוחות עצמם, אלא גם לתורה ולמצוות שהיו כתובות בספר התורה שהונח שם לצידם [אברבנאל].