הצבת ארון הברית בקודש הקודשים יצרה חלל שבו כנפי הכרובים עוטפות ומגנות על הארון. הכרובים פרשו את כנפיהם אֶל מְקוֹם הָאָרוֹן, כך שכנפיהם נפרשו לרוחב החדר כולו, מקיר לקיר [רש"י].
הפרשנים נחלקו באשר לאופן המדויק שבו נוצרה אותה סככה מעל הארון. גישה אחת מסבירה כי הדבר נבע מהתכנון המקורי של המבנה: הכרובים, שהיו גבוהים מאוד, הוצבו מראש כשהם פורשים את כנפיהם אל עבר המקום המיועד לארון. לכן, ברגע שהוכנס הארון למקומו, הם סוככו עליו ממילא [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, יש המפרשים כי התרחש כאן אירוע פלאי: תחילה הכרובים רק פרשו את כנפיהם לכיוון המקום, ורק כאשר הוכנס הארון פנימה, הם נטו את כנפיהם באורח נסי כלפי מטה כדי לכסות אותו [מלבי"ם].
פעולת הכיסוי מתוארת במילה וַיָּסֹכּוּ, שמשמעותה יצירת סככה או סוכה מלמעלה. כך סוככו הכרובים על הארון עצמו וכן על בַּדָּיו, שהם מוטות הנשיאה שלו [ביאור שטיינזלץ, מלבי"ם].