העלאת ארון הברית והכלים המקודשים אל המקדש החדש שבנה שלמה מסמלת את המעבר ממשכן ארעי למבנה קבע. מהלך זה דרש היערכות מיוחדת של נשיאת הפריטים השונים ממקומותיהם הקודמים, חלוקת תפקידים מדויקת, והחלטה אילו כלים ישמשו במקדש ואילו יישמרו באוצרות.
הפרשנים מסבירים כי ארון ה' הועלה מעיר דוד שבהר ציון [רד"ק, אברבנאל, מלבי"ם]. יחד עמו העלו את אֹהֶל מוֹעֵד, שהוא חלקי המבנה המקורי של המשכן שעשה משה במדבר [רש"י, רלב"ג, שטיינזלץ]. באשר למיקומו של אוהל מועד טרם העלאתו, הגישה המרכזית היא שהוא הובא מהבמה הגדולה שבגבעון [מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל], אך יש הסבורים שגם הוא הועלה מהעיר ציון [מלבי"ם].
הפסוק מציין גם את העלאת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בָּאֹהֶל. יש המפרשים שכוונת המילה בָּאֹהֶל היא לאוהל הזמני שנטה דוד המלך לארון בציון [רש"י], ויש המדגישים שכלים אלו כוללים גם את כל הכלים המקוריים שעשה משה במדבר [רלב"ג].
לגבי חלוקת התפקידים בנשיאת הכלים, הכתוב אומר וַיַּעֲלוּ אֹתָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם. הפרשנים מסכימים כי הייתה חלוקה ברורה: הכהנים נשאו את ארון הברית בלבד, ואילו הלוויים נשאו את אוהל מועד ואת שאר כלי הקודש.
עם הכנסת הפריטים לבית המקדש, נקבע ייעוד שונה לכל אחד מהם. הארון הוכנס אל מקומו הקבוע בדביר, הוא קודש הקודשים [רד"ק, אברבנאל]. לעומת זאת, אוהל מועד עצמו לא הוקם מחדש, אלא נגנז באוצרות בית ה', בתוך עליות מיוחדות שנבנו מעל ההיכל והדביר [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, אברבנאל]. כלי הקודש חולקו לשניים: כלים מרכזיים שעשה משה, כמו המנורה, השולחן והכיור, הוצבו במקומם הראוי בתוך המקדש כדי להמשיך להשתמש בהם, ואילו שאר הכלים נגנזו גם הם בעליות הקודש יחד עם האוהל [מלבי"ם, אברבנאל].