תארו לעצמכם שאתם עומדים בתוך קהל עצום של אנשים, וכולם מסתכלים קדימה בהתרגשות. שלמה המלך עמד עד עכשיו כשהוא פונה אל כיוון הקודש ודיבר ישירות אל ה'. אבל עכשיו, הוא רוצה לדבר אל העם.
לכן, וַיַּסֵּב הַמֶּלֶךְ אֶת פָּנָיו, כלומר, שלמה המלך מסתובב ופונה אל העם. הוא לא סתם מסתובב, אלא יש לכך סיבה חשובה: כדי לברך מישהו, המברך צריך להסתכל ישירות על האנשים שהוא מברך, ממש כמו שכוהנים מסתכלים על העם כשהם מברכים אותו.
ואז, וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל. שלמה מברך את העם ומודה לה'. באותו זמן, וְכָל קְהַל יִשְׂרָאֵל עֹמֵד. כל האנשים עמדו בחצר בית המקדש. למה הם עמדו? כי אסור לאף אדם לשבת בחצר הקדושה של המקדש. רק למלכים ממשפחת דוד המלך, כמו שלמה, היה מותר לשבת שם בזמן שכולם עומדים. באותו רגע גם קרה שם נס מדהים: למרות שעם ישראל היה ענק ורב כמו החול שעל שפת הים, המקום הספיק לכולם וכל הקהל העצום הצליח לעמוד שם יחד.