מלכים א, פרק ח׳, פסוק מ״ו

במצב של גלות לאומית, כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ העם ויגיעו למציאות שבה כִּי אֵין אָדָם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱטָא, כולם שותפים לעוון ואין אפילו צדיק אחד שיגן על הכלל. בעקבות החטא הכללי ה' כועס עליהם, וְאָנַפְתָּ, ומוסר אותם לשבי, וְשָׁבוּם, אל ארץ אויב רְחוֹקָה כדוגמת בבל. למרות המרחק הפיזי, תפילתם יכולה להתקבל ממעמקי השבי אם יכירו בחטאם, ישובו אל ה' ויתפללו לכיוון ארץ ישראל וירושלים. הבקשה בשלב זה אינה לשיבה מיידית לארץ, אלא שה' ייתן אותם לרחמים לפני שוביהם, תהליך שהתממש היסטורית בימי גלות בבל ומדי והוביל לבסוף להצהרת כורש ולבניין הבית השני.