מלכים א, פרק ח׳, פסוק ח׳

עם הכנסת ארון הברית אל הַדְּבִיר, הוא קודש הקודשים, משכו הכהנים את הַבַּדִּים, מוטות הנשיאה של הארון, כלפי חוץ מכיוון שהארון הגיע למנוחתו. משיכה זו מסבירה את המילה וַיַּאֲרִכוּ, אף שיש המסבירים כי המוטות התארכו בדרך נס או ששלמה יצר מוטות ארוכים יותר עבור המקדש החדש. בשל כך וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מבעד לפרוכת, שאותה פרס שלמה משום שהמוטות מנעו את סגירת הדלתות, והם אף שימשו להכוונת הכהן הגדול ביום הכיפורים. הכתוב מדגיש וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה, שכן המוטות רק דחקו את הפרוכת ובלטו דרכה מבלי לקרוע אותה, כסמל לחוט השדרה המעביר חיות אל ההיכל. המוטות נותרו במצב משוך זה לעולם, וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה, עד שנגנזו באדמה במקומם עם חורבן המקדש.