כאשר מתגלע סכסוך משפטי הדורש בירור, בין אם מדובר בהכחשת חוב ממוני ובין אם בחשד לניאוף, חל על מקרה זה התיאור אֵת אֲשֶׁר יֶחֱטָא אִישׁ לְרֵעֵהוּ. במצב של מבוי סתום מופעלת על החשוד חובת שבועה, כפי שנאמר וְנָשָׁא בוֹ אָלָה לְהַאֲלֹתוֹ, כלומר הדין מחייב אותו כבעל חוב לקבל על עצמו שבועה שיש בה קללה מצד הנפגע או בית הדין. לשם כך החשוד עולה למקדש, וּבָא אָלָה לִפְנֵי מִזְבַּחֲךָ בַּבַּיִת הַזֶּה, כדי להישבע ולקבל את הקללה מול המזבח, או כדי שהכהן יעמיד אישה נחשדת לבדיקה לפני ה'. בשונה משאר תפילת שלמה המבקשת סליחה לחוטאים, כאן הבקשה היא שמי שיעז להישבע לשקר ולמעול בקדושת המקום לא יזכה לכפרה, אלא ה' ישפוט ויעניש אותו ואת שותפיו לחטא באופן שווה.
מלכים א, פרק ח׳, פסוק ל״א
אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר יֶחֱטָ֥א אִישׁ֙ לְרֵעֵ֔הוּ וְנָשָׁא־ב֥וֹ אָלָ֖ה לְהַאֲלֹת֑וֹ וּבָ֗א אָלָ֛ה לִפְנֵ֥י מִֽזְבַּחֲךָ֖ בַּבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.